אורות הצפון, או "אורורה בוראליס", היא תופעת טבע מרהיבה המופיעה בשמי הקוטב הצפוני כתוצאה מאינטראקציה בין חלקיקים מהשמש לשדה המגנטי של כדור הארץ. מה גורם לתופעה זו להתרחש, איפה בעולם תוכלו לחזות בזוהר הצפוני, ובאיזו תקופה?
הזוהר הצפוני, הידוע גם כאורות הצפון, אורות הקוטב או אורורה בוראליס, הוא אחת התופעות הטבעיות המרהיבות ביותר שניתן לצפות בהן על פני כדור הארץ. תופעה זו נוצרת כתוצאה מאינטראקציות בין "רוח השמש" (חלקיקים טעונים מהשמש) לבין השדה המגנטי של כדור הארץ.
רוח השמש היא זרם של חלקיקים טעונים (בעיקר פרוטונים ואלקטרונים) הנפלטים מהשמש ונעים במהירות גבוהה בחלל. כאשר חלקיקים אלו מתקרבים לכדור הארץ, הם מתנגשים בשדה המגנטי שלו, הנקרא מגנטוספירה. המגנטוספירה מנתבת את החלקיקים הטעונים לעבר הקטבים המגנטיים של כדור הארץ, שם הם חודרים לאטמוספירה ופוגעים במולקולות של חנקן וחמצן.
כאשר החלקיקים הללו פוגעים במולקולות, הן עוברות עירור (העלאה לרמת אנרגיה גבוהה יותר). כאשר המולקולות מתרגלות לאנרגיה הזו וחוזרות לרמת האנרגיה הרגילה שלהן, הן פולטות פוטונים – שנראים לעין כאורות הזוהר הצפוני.
גוונים של זוהר הצפוני
הזוהר הצפוני יכול להופיע במגוון צבעים וצורות, בהתאם לסוג המולקולה או האטום שעוברים עירור ולגובה שבו מתרחשת האינטראקציה. כך, לדוגמה, חמצן מולקולרי בגובה גבוה (כ-200-300 ק"מ מעל פני הקרקע) פולט אור ירוק-צהוב; חמצן מולקולרי בגובה נמוך יותר (כ-90-200 ק"מ) פולט אור אדום; חנקן מולקולרי פולט אור כחול או סגול, ולעיתים מופיעים קווים סגולים בקצות הזוהר.
הזוהר הצפוני מתרחש בעיקר באזורי הקוטב הצפוני, שם השדה המגנטי של כדור הארץ הוא החזק ביותר ויכול לנתב את החלקיקים הטעונים בצורה יעילה לאזור הקטבים.
מקור השם "אורורה בוראליס"
חקר הזוהר הצפוני הוא תחום רב-תחומי המערב פיזיקה, מטאורולוגיה, אסטרונומיה וגיאופיזיקה. התיעוד הראשון של הזוהר הצפוני מגיע מהעמים הילידים בצפון אירופה ואסיה, אשר ראו בתופעה זו חלק מהמיתולוגיה והתרבות שלהם. השם "אורורה בוראליס" נטבע על ידי המדען האיטלקי גלילאו גלילאי במאה ה-17, והוא נקרא כך על שם אלת השחר הרומית, אורורה, והמילה הלטינית לצפון, "בוראליס".
במאה ה-19, החל המדען הנורווגי קריסטיאן בירקלנד במחקרים מדעיים על הזוהר הצפוני והציע שהחלקיקים הטעונים נובעים מהשמש. תיאוריה זו אושרה בעשורים שלאחר מכן על ידי מדענים נוספים, והיא מקובלת כיום כהסבר המדעי העיקרי לזוהר הצפוני.
צפייה בזוהר הצפוני
כדי לצפות בזוהר הצפוני בצורה הטובה ביותר, יש לבחור אזורים הקרובים לקוטב הצפוני ועם מעט זיהום אור. הנה כמה מקומות מומלצים:
- טרומסו, צפון נורווגיה. ממוקמת בתוך מעגל הזוהר הצפוני.
- איי לופוטן, מערב נורווגיה. קבוצת איים הידועה בנופים הפראיים שלהם ובשמיים חשוכים מספיק לצפייה בזוהר הצפוני.
- קירונה, שוודיה. זוהי העיר הצפונית ביותר בשוודיה, המהווה מרכז לפעילויות חורף ולצפייה בזוהר הצפוני. סביב העיר ישנם אזורים מבודדים המאפשרים צפייה ללא הפרעות אור עירוני.
- רובניימי, פינלנד. זהו חלק מלפלנד, אזור בצפון פינלנד. העיר נחשבת לעיר הולדתו של סנטה קלאוס, היא גם יעד פופולרי לצפייה בזוהר.
- רייקאוויק, איסלנד. בירת איסלנד מציעה תנאים טובים לצפייה בזוהר הצפוני, במיוחד כאשר נוסעים מחוץ לעיר לאזורים עם פחות זיהום אור. איסלנד מציעה גם נופים געשיים שמהווים רקע מרהיב לאורות הצפון.
- יוקון, קנדה. טריטוריה בצפון מערב קנדה, הידועה באורות הצפון שלה. העיר ווייטהורס (Whitehorse) היא נקודת מוצא טובה להרפתקאות צפייה באורות הקוטב.
- צפון מערב קנדה. העיר ילונייף (Yellowknife) מציעה תצפיות מרהיבות בזוהר הצפוני.
תקופות מומלצות
הזוהר הצפוני מופיע לאורך כל השנה, אך התנאים הטובים ביותר לצפייה הם בחודשי החורף, כאשר הלילות ארוכים וחשוכים. באופן כללי, התקופה הטובה ביותר לצפייה בזוהר הצפוני היא בין אוקטובר לפברואר. במהלך תקופה זו, הימים קצרים מאוד באזורים הקוטביים, מה שמספק שעות רבות של חושך המאפשרות צפייה ממושכת בזוהר הצפוני.
כדאי לבחור לילות בהירים ללא עננים וללא ירח מלא, שכן אור הירח יכול להפריע לצפייה. בנוסף, פעילויות השמש עוברות מחזורים של כ-11 שנים, כאשר השיאים של פעילות השמש מתרחשים כל 11 שנים. בשיאי הפעילות, הזוהר הצפוני נראה יותר אינטנסיבי ובאזורים רחבים יותר.
כדי ליהנות מהזוהר הצפוני בצורה הטובה ביותר, מומלץ לטייל באזורים הקוטביים בחודשי החורף, לבחור לילות בהירים וחשוכים, ולהתכונן לחוויית צפייה בלתי נשכחת.
